בעוונותי, כשהתחלתי כחוקר פרטי צעיר, לא בחלתי בשום סוג חקירה או מעקב. וכמו כן, לא ביצעתי את הסינונים הנדרשים לגבי משרד החקירות שהעסיק אותי.

בין היתר, ביצעתי תיקי ביטוח, תאונות אישיות, תביעות ביטוח וכו'

יום אחד פנה אלי משרד גדול מאוד ומכובד. וסיפר לי (להבדיל ממשרדים אחרים) סיפור על אדם שטוען שמאכילים אותו (אוכל מרוסק) בכפות ושהוא לא יוצא מפתח ביתו ותבע מיליוני שקלים מחברת הביטוח. נו, אמרתי, מה הבעיה? ואז סיפרו לי שחברת הביטוח מסרה את התיק למספר חברות ביטוח ואחרי חצי שעה מתחילת החקירה, החוקרים נשרפים ואי אפשר לעבור על האדם (כלומר הנחקר רגיש ומודע למעקב).

אמרתי בסדר, בוא אנסה את מזלי...

התמקמתי עם חוקר נוסף ובתוך תוכי ידעתי והכרתי את עולם הביקורות ואת דרכי הפעולה של חוקרי הביטוח. ולכן אימצתי את דפוסי ההתנהגות והמקצועיות שרכשתי קודם לכן באקדמיה לעיקוב, והגעתי לשטח מוכן, עם רכב מתאים, ביגוד ותחפושת מתאימה כיאה לשכונה הסמוכה לשוק בבאר שבע.

רגישות לעיקוב אני מכיר היטב ויודע להתמודד איתה.

הכלל החשוב בעיקוב ועקב אכילס הוא הדקה הראשונה והתמקמות מקצועית ולא רשלנית מול ביתו של הנחקר.

מיקמתי את השותף למעקב שלי מרחוק עם מצלמות וידאו מקצועיות עם זום ענק ואני כפי שסיפרתי קודם בחזות מתאימה לסביבה נמצא בקרבת מקום.

10 בבוקר בדיוק הנחקר יוצא מביתו, עומד מאחורי השער ונראה מציץ החוצה. דקה חלפה והוא נראה פותח את השער, מביט ימינה ושמאלה כאילו מחפש את העוקבים, השער נסגר מאחוריו ואז החל לצעוד באיטיות כשהוא מביט לאחור כל חמישה צעדים. לאחר כ-50 מטר, חוזר על עקבותיו ונכנס הביתה. להזכירכם, הבחור תובע מיליוני שקלים מחברת הביטוח, טוען ששוכב בבית ומאכילים אותו בכפית.

האובייקט צולם יוצא ומהלך לאיטו אבל לדעתי זה לא יספק את חברת הביטוח. צריך אלפא.

הסבלנות זה שם המשחק בעבודת העיקוב "למה חזר? אולי ראה משהו? אולי שכח משהו? אולי בדיקת עיקוב?

10:30 הפשפש נפתח והתכשיט עומד בפתח, מציץ ימינה שמאלה ופוסע במהירות לכיוון השוק הבדואי בבאר שבע.

תן לו בוידאו, שידרתי במכשיר הקשר הסמוי שנמצא מתחת לגופיית הסוכנות הלבנה והמלוכלכת שלבשתי, שרשרת דמוי זהב כבדה על צווארי, מכנס אביבוס (חיקוי נפוץ לאדידס) שחור ונעלי אצבע מרופטות, מלבורו אדום ביד, סיגריה דלוקה וכיפוף קל.

תארו לעצמכם איך נראיתי, צועד בעקבות האובייקט. שלא תבינו לא נכון, הוא הביט לאחור, מספר פעמים אך לא יכל לראות אותי.

נכנסנו לשוק, והצפיפות איפשרה לי להיצמד אליו ולראות מקרוב מה הוא עושה, הנחקר קנה ירקות, קנה פירות.

ומיד נרקמה במוחי מזימה, איך אפיל אותו בפח וסופית אחשוף את יכולותיו האמיתיות לחברת הביטוח

בכדי להיראות טבעי בשוק ושלא יחשדו בך, גם הרוכלים (שתמיד עירניים לנציגי מס הכנסה, מע"מ ומשטרה), מומלץ שתקנה משהו ותסתובב עם מספר שקיות.

דצמבר היא עונת הקלמנטינות ומה אני הולך לקנות? קלמנטינות הכי קטנות שיש, כך הסתובבתי אחריו עם שקית ובה 3 קילוגרם קלמנטינות.

יש לי בדיוק 3 דקות לביצוע האלפא. הבחור סיים את הקניות והחל לצעוד חזרה לכיוון ביתו. מידי פעם מביט לאחור, לא מתאר לעצמו שהטמבל שהולך לפניו עם שקית הקלמנטינות הוא זה שייתן לו בראש.

10 מטר לפני שער הכניסה לביתו, האטתי את הקצב ואפשרתי לו להתקרב אלי, ברגע שהתקרב השקית "נקרעה" וכל הקלמנטינות התפזרו על הרצפה באמצע הרחוב.

וכאן הגיע הרגע, מבלי לחשוש פניתי אליו בקול חנוק שיסייע לי לאסוף את הקלמנטינות. לא הייתי צריך לבקש יותר מידי, החזות שלי והביטחון בפניו גרמו לו להניח את השקיות ולאסוף את הקלמנטינות שהיו פזורות ברדיוס של כ-5 מטר, הבחור התכופף ואסף ושוב התכופף ואסף.

זה מה שחברת הביטוח רצתה לראות, מתכופף ומרים, מתכופף ומרים. לא אדם סיעודי ששוכב במיטתו חסר אונים ומסכן אלא אדם פעיל ומתפקד שרק מנסה להרוויח קופה.

התיק נסגר.

לימים כשנקראתי להעיד בתיק, הנחקר ישב בסמוך אלי, בסוף המשפט, פנה אלי ואמר "אחי, אתה תותח, שיחקת אותה"

יותר לא עשיתי תיקי ביטוח מימיי.